הטיפול ..
אמא התעקשה שאלך לדיאטנית, להתייעץ איתה. לאחר שכנועים וריבים רבים החלטתי ללכת, אני יודעת שלא אקשיב לה במילא אבל אני אעשה את זה בשביל אמא, שתפסיק ללחוץ ולדאוג.
נכנסתי לחדר, קודם כל היא רצתה שאשקל. לא הסתכלתי בכלל על המשקל, פחדתי ממה שאראה והעדפתי לא לדעת. ביקשתי ממנה שלא תגיד לי. היא מדדה גם את הגובה ועשתה איזה חישוב מוזר של הגובה והמשקל.
בי-אמ-איי היא קראה לזה.
ואז היא התחילה לשאול שאלות. מה אני אוכלת, ממתי הפסקתי לאכול פחמימות, למה החלטתי לרדת במשקל וכו'..
הסברתי לה, אבל די בזלזול. לא התעמקתי באמת בסיבה שבה אני רוצה להוריד במשקל.. אמרתי לה שאני סתם עושה כושר ורוצה גוף נחמד. אם היא תדע שאני רוצה להרזות כ"כ הרבה היא תדאיג את אמא. סיפרתי לה שהפסקתי לאכול פחמימות כי הן סתם ממלאות אותי ומורידות לי את התיאבון מדברים אחרים. היא התחילה לדבר על לאן שזה יכול להתגלגל, סיפרה לי על כל הבנות האנורקסיות, על איך שהן מגיעות לאשפוז ובתי חולים. הרגשתי כאילו היא מנסה להגעיל אותי, או אפילו לאיים עליי.
לא לקח יותר מדי זמן עד שהפסקתי להקשיב, ורק הנהנתי עם הראש. שתחשוב שאני מקשיבה ומבינה על מה היא מדברת. אבל האמת היא- שבמילא לי זה לא יקרה ואני לא קרובה למצב הזה. למה בכלל הלכתי אליה? טוב. לפחות אמא עכשיו תהיה רגועה.
היא רוצה שאני אתחיל טיפול קבוע אצלה, שאני אכין מחברת וארשום לה מה אני אוכלת בכל יום.. איזה שטויות! היא רוצה לפקח עלי? מה איכפת לה בכלל?
אני ארשום, שיהיה.
No comments:
Post a Comment