הפרעת אכילה היא הפרעה נפשית המתבטאת באכילה בלתי-סדירה הגורמת לנזקים גופניים.
להפרעות אכילה השפעה ניכרת על כל תחומי החיים - החל מבעיות פיזיות, רגשיות ועד בעיות רוחניות ונפשיות. בחקר הפרעות האכילה רב הנסתר על הגלוי, אולם ידוע זה מכבר שבעיות אכילה הן בעיות מתדרדרות והולכות והן טומנות בחובן גם סכנת מוות.
על פי נתונים של שרות הבריאות הציבורי בארה"ב, למעלה מ-70 מיליון איש ואישה ברחבי העולם סובלים מבעיות אכילה והפרעות אכילה. במהלך מחזור חיים של אדם, העריך השירות שכ-50 אלף איש ימותו כפועל יוצא של הפרעת אכילה.
הפרעות אכילה תוקפות ללא הבחנה בין מין, צבע או מעמד. הפרעות אכילה נפוצות בכל שכבות הגיל, והטווח המוגדר כבעייתי נע בין 12 ל-81 שנים. בעבר, נטען בתוקף כי הפרעת אכילה קשורה באופן ישיר באוכל. כיום יודעים המומחים שישנם עוד לא מעט פרמטרים במשוואה שמביאה בסופו של דבר ליצירת הפרעת אכילה: פחד, אשמה, תשומת לב, ילדותיות ועוד.
מבין מגוון הפרעות האכילה הרבות הקיימות, בולטות ביותר שתי המחלות הנחשבות גם כקשות ביותר:
אנורקסיה נרבוזה , (בעברית: צַיְמָנוּת), היא הפרעת אכילה הגורמת לאובדן משקל משמעותי. המונח אנורקסיה (אובדן תאבון) מקורו לא להושיט יד (לאוכל). הלוקים באנורקסיה חוששים מהשמנה ובשל כך הופכים לרזים באופן קיצוני. תסמונת השונה מהאנורקסיה אך דומה לה היא הבולימיה.
מאז 1976 מוכרת האנורקסיה כאחת ממחלות הנפש המסוכנות ביותר: היא עלולה להיות קטלנית בחמישית מהמקרים. איבוד המשקל כרוך בהפסקת הווסת (אצל נשים), בפגיעות מוגברת של המערכת החיסונית, בנטייה להתקפי לב וב"בריחת" סידן.
במישור הנפשי מכחישים הסובל מאנורקסיה את היותם חולים, וסבורים שהם עדיין שמנים מדי. חישובים אובססיביים של כמות הקלוריות שצרך החולה הופכים למרכז חייו. פעילות בכושר גופני, שנחשבת לרצויה כשלעצמה, עלולה אף היא להפוך לאובססיה.
אחוז אחד בערך מהאוכלוסייה חולים באנורקסיה, ושכיחותה בקרב נשים גבוהה פי עשרים מאשר בקרב גברים. חולת האנורקסיה האופיינית היא נערה בשנות העשרה לחייה, אך נראה שגם ילדים קטנים עלולים ללקות במחלה. משקל הנמוך מ-85% המשקל הנורמלי הכרחי להגדרת אנורקסיה, אך רבים מהאנורקסים מאבדים משקל בשיעור חד הרבה יותר.
השכיחות של האנורקסיה גדלה מאוד בעולם המערבי במהלך המאה ה-20. יש המניחים כי עלייה זאת קשורה למושגי היופי המודרניים שהקצינו במהלך המאה ה-20 ומבליטים ומאדירים את הרזון כאידאל.
עלייתה של תרבות המבליטה את מיניות האישה ואת היותו של גופה השדוף אובייקט לתשוקה מינית גורמת לכך שתפיסה זו מופנמת על ידי נשים ומביאה לערעור בטחונן העצמי, לחרדות, לדיכאון ולהתנהגות כפייתית בנוגע למזון ולאכילה. מחקרים הראו שתפיסת העצמי כאובייקט מיני קשורה, מלבד הפרעות האכילה שהיא מעוררת, גם לפגיעה ביכולות המנטליות.
לפי אחת ההשערות האנורקסיה קשורה לבעיות בתפקוד ההיפותלמוס, האחראי על תחושת הרעב. במישור הלא פיזיולוגי הועלתה טענה שלפיה בנות למשפחות לא חמות המדגישות פרפקציוניזם מהוות קבוצת סיכון להפרעה.
------------------------------------------------------------------------------------------------
הבולימיה היא מחלה תזונתית – החולה צורך כמויות אוכל גדולות בזמן קצר ולאחר מכן הוא רוצה להפחית את משקל הגוף לכן הוא משתמש בפעולות שונות למשל הקאה. החולה משקיע זמן רב וחשיבה במראה החיצוני שלו מול מראה ומול אנשים באופן אובססיבי- התנהגויות כאלה צריכות להיות לפחות פעמיים בשבוע במשך לפחות שלושה חודשים. אך צריך לקחת בחשבון שזוהי התנהגות רגילה אצל החולה, לא ארוחות משפחתיות, חגיגות, צום, ואכילת מזון רב בזמן קצר.
בדרך כלל חולי הבולמיה מתביישים בסגנון אכילתם אך אינם מסוגלים לרסן אותו ולכן הם מנסים להסוות אותו באופנים שונים כמו חלוקת האוכל למספר ארוחות רצופות במספר מקומות וכך אדם זר מסוים נחשף רק לארוחה אחת של החולה הבולימית. בדרך כלל אכילת המזון היא מהירה ביותר ונפסקת רק כשהחולה חשה רע ו"מפוצצת מאוכל" ומקבלת תחושת כאב בטן. חשוב לזכור שבבולימיה אין קשר בין תחושת רעב לבין בולמוס האכילה. לעתים תוקף בולמוס אוכל את החולה ללא כל תחושת רעב ומצבים רגועים ללא פעילות או אפילו חשיבה על אוכל עשוי לעורר התקף חדש.
הבולימיה תוקפת את החולה לאחר דיאטה חריפה, דיכאון זמני, אובססיה לדימוי הגוף, משקלו וצורתו. יכולת שליטת החולה על עצמו נמוכה מאוד ולכן הוא מתעוררות אצלו מחשבות על השליטה שלו, כוח רצונו כלפי עצמו וכלפי הסביבה.
באופן רגעי אחרי ההקאה קיימת תחושת הקלה פיזיולוגית. חלק מהחולים מתמכרים לתחושת ההקלה הפיזית אולם התחושה נעלמת ומוחלפת בפחד מעלייה במשקל. כך עשויה להתרחש התמכרות להקאה אפילו במצבים של אכילת כמויות אוכל קטנות. בתחילה צריך החולה להשתמש באמצעים שונים לגרות את ההקאה (אצבע, עט וכדומה) אולם לאחר תקופה קצרה יחסית נלמד הרפלקס ואז תתרחש הקאה בהתאם לרצון החולה בלבד ללא צורך באביזרי עזר. לעתים יש שימוש גם במשלשלים, תרופות משתנות, דיאטות חריפות, צום או בפעילות גופנית אינטנסיבית בניסיון לרדת במשקל או לפתור את החרדה מעליה במשקל.
לעתים קרובות החולה לא אוהב או מעריך עצמו. הערכתו העצמית ירודה, דימויו העצמי ירוד, קיים אצלו תסכול רב יחד עם תחושת חוסר יכולת לשלוט ברצונותיו ובמעשיו וקיימת אצלו חשיבות עליונה לצורתו החיצונית ומשקלו.
חשוב: חולי הבולימיה נמצאים בדרך כלל בטווח משקל נורמלי לגילן ולגובהן. ההקאות המרובות משנות אצלן את הרכב הדם, האלקטרוליטים ומשטר הנוזלים בגוף, יוצרות בעיות שיניים שונות, אי סדירות במחזור החודשי יחד עם בעיות הורמונאליות שונות כמו גם שינויים בפעילותו הסדירה של הלב, הכליות והמוח.
לעתים קרובות ניתן למצוא בעברה של החולה הבולימית סימנים המעידים על בעיות שונות בסגנון ובהרגלי האכילה שלו שהיו אצלו לפני התחלת בולמוסי האכילה.
