ביבליוגרפיה

הספריה הוירטואלית של מטח :

http://lib.cet.ac.il/Pages/sub.asp?kwd=6137

ויקיפדיה :

http://he.wikipedia.org/wiki/הפרעת_אכילה

טיפול באנורקסיה :

http://counseling.edu.haifa.ac.il/2005/eating-disorders/anoryxia%20treatment.htm

סהר - סיוע והקשבה ברשת :

http://www.sahar.org.il/eating_disorder.asp

קישורים לבלוגים אחרים

: סכרת

http://saceret22.blogspot.com/

: המופיליה

http://hemophilia123.blogspot.com/

: אולקוס

http://ron-shimon.blogspot.com

: אסטמה

http://risali-astma.blogspot.com/

: כרסת - צליאק

http://careset.blogspot.com/

: סכרת מבוגרים

http://saceret.blogspot.com/

: ריאות

http://ran-orr-shawn.blogspot.com/

: ציסטיק פיברוזיס

http://cfpro.blogspot.com/

: אנורקסיה

http://anorex-project.blogspot.com/

: אנורקסיה

http://gon2.blogspot.com/

החולה - כתבה 1

קוראים לי נעמה ואני לומדת בכיתה י', המעבר לתיכון הלחיץ אותי וגרם לי לחששות מהילדים שאני אפגוש, מהמורים, מהציונים, מאיך שהילדים בשכבות הבוגרות יסתכלו עליי..

אני לא אוהבת איך שאני נראית, אני מרגישה שמנה ואני מתביישת ללכת עם החולצות הצמודות של בית הספר אלה שכולן הולכות איתן. אני צריכה לקנות את החולצות הרחבות של הבנים כדי להרגיש בנוח. אני רוצה להוריד את השומנים המגעילים האלה מהגוף שלי כדי שאני אוכל להסתכל על עצמי בכלל במראה. נמאס לי והחלטתי לעשות את זה הכי מהר שאפשר.

כל הדוגמניות האלה בערוץ האופנה - כמה שהן יפות, כמה שהן רזות, איזה כיף להן שהן לא צריכות לעשות כלום בשביל להיות כאלה רזות. הלוואי והייתי הולכת כמוהן על המסלול ומרגישה כ"כ טוב עם עצמי.

גם החברות שלי, שאני אוהבת להיות איתן - יש להן גוף כ"כ יפה שזה גורם לי לקנא ואני אוכלת את עצמי מבפנים ומתביישת להסתובב איתן. בזמן האחרון אני מעדיפה להישאר בבית מאשר לצאת איתן ולהרגיש שמנה כ"כ לידן.

לפני חודשיים הפסקתי לאכול פחמימות. יותר מידי קלוריות בשביל גוף שלא זקוק להן..

אני משתדלת למלא את עצמי במים כדי לא להיות רעבה. לא אהבתי את התוצאות אחרי חודש, לא ירדתי מספיק ורציתי עוד ועוד.. אז החלטתי לדלג על ארוחת הבוקר. אמא הייתה מכינה לי סנדוויץ' לבית - ספר אבל אני הייתי זורקת אותי לפח בלי שהיא תדע. בשבועיים האחרונים אני מעדיפה לדלג גם על ארוחת ערב, וללכת לישון מוקדם כי אני מרגישה עייפה ומותשת. לפני השינה אני אוכלת פרי, לא יותר מזה.

אמא התחילה לשאול שאלות על הרגלי האכילה שלי כי היא שמה לב שרזיתי, שנהייתי עייפה מידי עד כדי כך שאין לי כוח ללמוד למבחנים אפילו שנורא חשוב לי להצליח. היא לא מבינה שיותר חשוב לי להיות רזה !

הפסקתי להשתתף בשיעורי ספורט, זה מתיש אותי.. זה קשה לי ואין לי כוח. אנשים שואלים אבל אני אומרת שסתם לא ישנתי טוב בלילה.

אני עדיין לא מרוצה, אני רוצה להרזות רק עוד כמה קילוגרמים. שמעתי על האנורקסיה ולמה שזה גורם אבל לי זה לא ייקרה! אני רק רוצה קצת להרזות ואז אני אוכל לאכול מה שארצה..

אמא רוצה שאני אלך לעשות בדיקות ואני יודעת שהיא מתחילה להתייעץ עם חברות ואנשים אחרים, היא מפחדת?

היא חושבת שזה לא טוב מה שאני עושה? אם כן, למה ? רק ביקשתי להיות רזה . מה רע בזה ?

הרופא - כתבה 1

ד"ר גילת אנקורי, דיאטנית מוסמכת במקצועי. לפני כחודש קיבלתי טלפון מאמא מודאגת החוששת לבתה נעמה, שלטענתה שינתה את הרגלי האכילה שלה בזמן האחרון .. מקרה זה אינו חדש ושכיח במיוחד בגילה של נעמה .

נעמה הגיעה אליי חרוצה בדעתה כי מה שהיא עושה אינו פוגע בה אך מתפקידי היה להסביר לה על ההשפעות הנגרמות בעקבות שינוי הרגלי האכילה שלה בצורה דרסטית שכזאת. ועוד, רציתי להבין מדוע החליטה נעמה להוריד במשקלה. לעתים קרובות הדבר נובע מחוסר ביטחון ומחוסר אהבה עצמית לגוף ומודעות קיצונית לבנות המופיעות כיום בקטלוגים ובמגזינים שבנות גילה מעינות בהם. תחילה מדדתי את משקלה וגובהה של נעמה. הבי-אמ-איי של נעמה היה נמוך מהרגיל- 17. המצב אינו קיצוני אך חובה להעלות במשקל, נעמה לא תוכל להמשיך באכילת הקלוריות המועטות שהיא מכניסה לגופה. אני חייבת להתחיל לפקח על סדר היום המזוני שלה כדי שמשקלה לא יתדרדר. לנעמה יש מזל שאמה התקשרה בזמן.. המון בנות כיום מגיעות למצבים לא נעימים ונשלחות למחלקות טיפול נפשי ופיזי לאחר שהתדרדרו למחלת האנורקסיה.. כשנעמה הגיעה אליי היא נראתה מותשת ועייפה. למרות שדיברתי על הסיכונים והפגיעה שנעמה יכולה לעשות לעצמה הרגשתי כי היא אינה מקשיבה ומתייחסת ברצינות למה שסמכותי פוקדת אותי ליידע אותה. אני מקווה שנעמה תביע רצון לשתף איתי פעולה, להגיע לפגישות אחרת אצטרך לדווח למשרד הבריאות האחראי על תיקה האישי של נעמה, מה שיפגע כנראה בעתידה בצבא, בעבודה וכו' ..

רופא מומחה- כתבה 1

הפרעת אכילה היא הפרעה נפשית המתבטאת באכילה בלתי-סדירה הגורמת לנזקים גופניים.
להפרעות אכילה השפעה ניכרת על כל תחומי החיים - החל מבעיות פיזיות, רגשיות ועד בעיות רוחניות ונפשיות. בחקר הפרעות האכילה רב הנסתר על הגלוי, אולם ידוע זה מכבר שבעיות אכילה הן בעיות מתדרדרות והולכות והן טומנות בחובן גם סכנת מוות.
על פי נתונים של שרות הבריאות הציבורי בארה"ב, למעלה מ-70 מיליון איש ואישה ברחבי העולם סובלים מבעיות אכילה והפרעות אכילה. במהלך מחזור חיים של אדם, העריך השירות שכ-50 אלף איש ימותו כפועל יוצא של הפרעת אכילה.
הפרעות אכילה תוקפות ללא הבחנה בין מין, צבע או מעמד. הפרעות אכילה נפוצות בכל שכבות הגיל, והטווח המוגדר כבעייתי נע בין 12 ל-81 שנים. בעבר, נטען בתוקף כי הפרעת אכילה קשורה באופן ישיר באוכל. כיום יודעים המומחים שישנם עוד לא מעט פרמטרים במשוואה שמביאה בסופו של דבר ליצירת הפרעת אכילה: פחד, אשמה, תשומת לב, ילדותיות ועוד.
מבין מגוון הפרעות האכילה הרבות הקיימות, בולטות ביותר שתי המחלות הנחשבות גם כקשות ביותר:

אנורקסיה נרבוזה , (בעברית: צַיְמָנוּת), היא הפרעת אכילה הגורמת לאובדן משקל משמעותי. המונח אנורקסיה (אובדן תאבון) מקורו לא להושיט יד (לאוכל). הלוקים באנורקסיה חוששים מהשמנה ובשל כך הופכים לרזים באופן קיצוני. תסמונת השונה מהאנורקסיה אך דומה לה היא הבולימיה.
מאז 1976 מוכרת האנורקסיה כאחת ממחלות הנפש המסוכנות ביותר: היא עלולה להיות קטלנית בחמישית מהמקרים. איבוד המשקל כרוך בהפסקת הווסת (אצל נשים), בפגיעות מוגברת של המערכת החיסונית, בנטייה להתקפי לב וב"בריחת" סידן.
במישור הנפשי מכחישים הסובל מאנורקסיה את היותם חולים, וסבורים שהם עדיין שמנים מדי. חישובים אובססיביים של כמות הקלוריות שצרך החולה הופכים למרכז חייו. פעילות בכושר גופני, שנחשבת לרצויה כשלעצמה, עלולה אף היא להפוך לאובססיה.
אחוז אחד בערך מהאוכלוסייה חולים באנורקסיה, ושכיחותה בקרב נשים גבוהה פי עשרים מאשר בקרב גברים. חולת האנורקסיה האופיינית היא נערה בשנות העשרה לחייה, אך נראה שגם ילדים קטנים עלולים ללקות במחלה. משקל הנמוך מ-85% המשקל הנורמלי הכרחי להגדרת אנורקסיה, אך רבים מהאנורקסים מאבדים משקל בשיעור חד הרבה יותר.
השכיחות של האנורקסיה גדלה מאוד בעולם המערבי במהלך המאה ה-20. יש המניחים כי עלייה זאת קשורה למושגי היופי המודרניים שהקצינו במהלך המאה ה-20 ומבליטים ומאדירים את הרזון כאידאל.
עלייתה של תרבות המבליטה את מיניות האישה ואת היותו של גופה השדוף אובייקט לתשוקה מינית גורמת לכך שתפיסה זו מופנמת על ידי נשים ומביאה לערעור בטחונן העצמי, לחרדות, לדיכאון ולהתנהגות כפייתית בנוגע למזון ולאכילה. מחקרים הראו שתפיסת העצמי כאובייקט מיני קשורה, מלבד הפרעות האכילה שהיא מעוררת, גם לפגיעה ביכולות המנטליות.
לפי אחת ההשערות האנורקסיה קשורה לבעיות בתפקוד ההיפותלמוס, האחראי על תחושת הרעב. במישור הלא פיזיולוגי הועלתה טענה שלפיה בנות למשפחות לא חמות המדגישות פרפקציוניזם מהוות קבוצת סיכון להפרעה.

------------------------------------------------------------------------------------------------

הבולימיה היא מחלה תזונתית – החולה צורך כמויות אוכל גדולות בזמן קצר ולאחר מכן הוא רוצה להפחית את משקל הגוף לכן הוא משתמש בפעולות שונות למשל הקאה. החולה משקיע זמן רב וחשיבה במראה החיצוני שלו מול מראה ומול אנשים באופן אובססיבי- התנהגויות כאלה צריכות להיות לפחות פעמיים בשבוע במשך לפחות שלושה חודשים. אך צריך לקחת בחשבון שזוהי התנהגות רגילה אצל החולה, לא ארוחות משפחתיות, חגיגות, צום, ואכילת מזון רב בזמן קצר.
בדרך כלל חולי הבולמיה מתביישים בסגנון אכילתם אך אינם מסוגלים לרסן אותו ולכן הם מנסים להסוות אותו באופנים שונים כמו חלוקת האוכל למספר ארוחות רצופות במספר מקומות וכך אדם זר מסוים נחשף רק לארוחה אחת של החולה הבולימית. בדרך כלל אכילת המזון היא מהירה ביותר ונפסקת רק כשהחולה חשה רע ו"מפוצצת מאוכל" ומקבלת תחושת כאב בטן. חשוב לזכור שבבולימיה אין קשר בין תחושת רעב לבין בולמוס האכילה. לעתים תוקף בולמוס אוכל את החולה ללא כל תחושת רעב ומצבים רגועים ללא פעילות או אפילו חשיבה על אוכל עשוי לעורר התקף חדש.
הבולימיה תוקפת את החולה לאחר דיאטה חריפה, דיכאון זמני, אובססיה לדימוי הגוף, משקלו וצורתו. יכולת שליטת החולה על עצמו נמוכה מאוד ולכן הוא מתעוררות אצלו מחשבות על השליטה שלו, כוח רצונו כלפי עצמו וכלפי הסביבה.
באופן רגעי אחרי ההקאה קיימת תחושת הקלה פיזיולוגית. חלק מהחולים מתמכרים לתחושת ההקלה הפיזית אולם התחושה נעלמת ומוחלפת בפחד מעלייה במשקל. כך עשויה להתרחש התמכרות להקאה אפילו במצבים של אכילת כמויות אוכל קטנות. בתחילה צריך החולה להשתמש באמצעים שונים לגרות את ההקאה (אצבע, עט וכדומה) אולם לאחר תקופה קצרה יחסית נלמד הרפלקס ואז תתרחש הקאה בהתאם לרצון החולה בלבד ללא צורך באביזרי עזר. לעתים יש שימוש גם במשלשלים, תרופות משתנות, דיאטות חריפות, צום או בפעילות גופנית אינטנסיבית בניסיון לרדת במשקל או לפתור את החרדה מעליה במשקל.
לעתים קרובות החולה לא אוהב או מעריך עצמו. הערכתו העצמית ירודה, דימויו העצמי ירוד, קיים אצלו תסכול רב יחד עם תחושת חוסר יכולת לשלוט ברצונותיו ובמעשיו וקיימת אצלו חשיבות עליונה לצורתו החיצונית ומשקלו.
חשוב: חולי הבולימיה נמצאים בדרך כלל בטווח משקל נורמלי לגילן ולגובהן. ההקאות המרובות משנות אצלן את הרכב הדם, האלקטרוליטים ומשטר הנוזלים בגוף, יוצרות בעיות שיניים שונות, אי סדירות במחזור החודשי יחד עם בעיות הורמונאליות שונות כמו גם שינויים בפעילותו הסדירה של הלב, הכליות והמוח.
לעתים קרובות ניתן למצוא בעברה של החולה הבולימית סימנים המעידים על בעיות שונות בסגנון ובהרגלי האכילה שלו שהיו אצלו לפני התחלת בולמוסי האכילה.

החולה - כתבה 2

הטיפול ..

אמא התעקשה שאלך לדיאטנית, להתייעץ איתה. לאחר שכנועים וריבים רבים החלטתי ללכת, אני יודעת שלא אקשיב לה במילא אבל אני אעשה את זה בשביל אמא, שתפסיק ללחוץ ולדאוג.

נכנסתי לחדר, קודם כל היא רצתה שאשקל. לא הסתכלתי בכלל על המשקל, פחדתי ממה שאראה והעדפתי לא לדעת. ביקשתי ממנה שלא תגיד לי. היא מדדה גם את הגובה ועשתה איזה חישוב מוזר של הגובה והמשקל.

בי-אמ-איי היא קראה לזה.

ואז היא התחילה לשאול שאלות. מה אני אוכלת, ממתי הפסקתי לאכול פחמימות, למה החלטתי לרדת במשקל וכו'..

הסברתי לה, אבל די בזלזול. לא התעמקתי באמת בסיבה שבה אני רוצה להוריד במשקל.. אמרתי לה שאני סתם עושה כושר ורוצה גוף נחמד. אם היא תדע שאני רוצה להרזות כ"כ הרבה היא תדאיג את אמא. סיפרתי לה שהפסקתי לאכול פחמימות כי הן סתם ממלאות אותי ומורידות לי את התיאבון מדברים אחרים. היא התחילה לדבר על לאן שזה יכול להתגלגל, סיפרה לי על כל הבנות האנורקסיות, על איך שהן מגיעות לאשפוז ובתי חולים. הרגשתי כאילו היא מנסה להגעיל אותי, או אפילו לאיים עליי.

לא לקח יותר מדי זמן עד שהפסקתי להקשיב, ורק הנהנתי עם הראש. שתחשוב שאני מקשיבה ומבינה על מה היא מדברת. אבל האמת היא- שבמילא לי זה לא יקרה ואני לא קרובה למצב הזה. למה בכלל הלכתי אליה? טוב. לפחות אמא עכשיו תהיה רגועה.

היא רוצה שאני אתחיל טיפול קבוע אצלה, שאני אכין מחברת וארשום לה מה אני אוכלת בכל יום.. איזה שטויות! היא רוצה לפקח עלי? מה איכפת לה בכלל?

אני ארשום, שיהיה.

הרופא - כתבה 2

זה כבר מספר שבועות שנעמה מגיעה אליי לבדיקה כל שבועיים.

אני שוקלת אותה ובודקת את המחברת בה היא מתבקשת לרשום את כל מה שהיא אוכלת ושותה במהלך השבועיים.נתתי לנעמה תפריט מגוון המכיל את כל אבות המזון כולל פחמימות, שהיא נמנעה מלאכול אותם בטענה שהן גומרות לה לתחושת שובע.

אומנם נעמה משתפת פעולה ומגיעה לפגישות אך אני חוששת שהיא אינה לוקחת חלק בתהליך הזה ומקדישה את כל כולה . אני אפילו חוששת שהיא כותבת סתם במחברת ולא באמת את מה שהיא אוכלת במהלך היום.

כיוון שאם היא הייתה עומדת בתפריט שנתתי לה היה ניתן לראות כבר שיפור במצבה, וכרגע יש רק התדרדרות.

אני מקווה שהיא תפנים ותבין שזה רק לטובתה, ובמידה וזה לא ייקרה נצטרך לנקוט באמצעים אחרים.

בנוסף, אני מנסה לדבר כמה שיותר עם נעמה ולגרום לה להבין שאין צורך בהורדת משקל במצבה. חשוב להעלות את הביטחון העצמי ולמנוע את תחושת הסלידה העצמית מהגוף. נעמה לא אוהבת את המראה שלה וחשוב לי לגרום לה להבין באמת שהיא אינה זקוקה להפחתה בקלוריות. אני מנהלת שיחות גם עם הוריה של נעמה. חשוב לי להבהיר להם כי הסביבה הקרובה במצב רגיש זה היא המשמעותית ביותר. חשוב שההורים והחברים הקרובים יהיו מודעים למצבה של נעמה ויהיו ערניים לתפקודה הכללי..

חשוב לשמור כי התפיסה לגבי האוכל שנעמה פיתחה לא תשפיע או תהיה מושפעת מהסובבים אותה ולא תגרום להתדרדרות נוספת במצבה.

רופא מומחה - כתבה 2

איתור סימנים להפרעת האכילה :

המורה לחינוך גופני עשוי להיות בין הראשונים לאבחן חשד להפרעות אכילה - אנורקסיה או בולמיה. פעילות גופנית מוגברת ובקשת "מתכונים" מהמורה וירידה חדה במשקל יחד עם ניסיון להסתירה (באנורקסיה), הם מהמאפיינים העיקריים של המחלה. הפרעות אכילה הן הפרעות פסיכיאטריות, המתאפיינות בהתנהגות של אכילה חריגה. הנפוצות מביניהן הן האנורקסיה נרבוזה, הבולימיה נרבוזה והפרעות אכילה לא ספציפיות הכוללות גם אכילה זללנית והשמנה. באנורקסיה נרבוזה החולה נמנעת מאכילה ולמעשה מרעיבה את עצמה. היא משלבת בכך גם הגברה ניכרת של פעילות גופנית. בולמיה נרבוזה היא מצב שבו החולה נתקפת בבולמוס של זלילה וצורכת כמויות אדירות של מזון. לאחר מכן מגיע שלב "ההיטהרות", שבו היא גורמת לעצמה להקיא ולשלשל. יש להדגיש כי על-אף שההתייחסות כאן היא לבנות, הרי הפרעות אכילה אינן נחלתן של אלו בלבד. ההערכה היא שכ-‎15%-5 מחולי האנורקסיה והבולמיה הם בנים (עם זאת, המאמר נוקט לשון נקבה). הפרעות אכילה נפוצות בעיקר בגיל ההתבגרות. הן הפכו למכה של שנות התשעים, במיוחד בקרב נערות בגיל ההתבגרות ונשים צעירות. התופעה התפתחה סביב מודל היופי המדגיש את הרזון והנתפס כמראה המשדר הצלחה ובעקבותיו - תעשיית דיאטות המגלגלת סכומי עתק. שכיחותן של הפרעות האכילה בקרב נשים בכלל מוערכת בטווח של 10%-0.5 בקבוצות גיל של 10-30, וזאת בהתאם למאפייני האוכלוסייה. ההערכה היא שאחוז אחד מהנשים בגילים אלו לוקות באנורקסיה נרבוזה, והשכיחות רבה יותר בקרב אלו העוסקות בדוגמנות, במישחק ובענפי ספורט "אסתטיים" דוגמת התעמלות (אמנותית ומכשירים), מחול, החלקה אמנותית ושחייה אמנותית. שכיחותה של בולמיה נרבוזה מוערכת בכ-‎2%-1 מהאוכלוסייה. בשנים האחרונות הולכת וגדלה שכיחותן של הפרעות האכילה, כמו גם טווח הגילים של הלוקות בהן: ניתן למצוא היום חולות צעירות מאוד, אפילו לפני גיל ההתבגרות, ומנגד - נשים על סף גיל המעבר.

סימני האזהרה של הפרעות האכילה הם כדלהלן:
אצל האנורקטית הפעילות הגופנית מוגברת באופן כפייתי, הן כדי לשרוף קלוריות והן כדי לדכא את התיאבון, ולא אחת היא מבקשת מהמורה "מתכונים" לפעילות גופנית מוגברת.
האנורקטית תופסת את ממדי גופה באופן מעוות. היא תמיד תתייחס לעצמה כ"שמנה" גם אם היא מצויה בתת-משקל, ואף תתנהג בהתאם (לדוגמה: בטיולים היא תחשוב שאינה מסוגלת להיכנס דרך פתח כלשהו בגלל "ממדיה הגדולים", על-אף שכל השאר עוברים בקלות מבעד לפתח).
גם כאשר הרעב מציק לה היא לא תאכל. היא עשויה להתעסק בהכנה ובהגשת מזון לזולת כפעילות הגורמת לה סיפוק, כאשר היא עצמה מצליחה לעמוד בפיתוי ואינה "נשברת".
היא נוהגת לשתות תה צמחים או משקאות חמים אחרים הגורמים לדיכוי הרעב.
האכילה של כמויות המזון הקטנות מאוד נמשכת אצלה זמן רב: היא חותכת את המזון לחתיכות קטנות ועל-ידי כך מאריכה את משך הארוחה.
הבולמית יוזמת הקאות בעקבות התקף זלילה לשם "היטהרות", ונוטה לעתים להשתמש באמצעים משלשלים.
כאשר הסביבה לוחצת, האנורקסית והבולמית מנסות להסתיר את התופעה, הן על-ידי אימוץ התנהגויות מסוימות והן על-ידי אמירת שקר. הן גם נוהגות להעלים את המזון כדי שהסביבה תחשוב שהן כבר אכלו.
במקרים רבים האנורקטית הופכת לצמחונית.
היא עוטה מלבושים גדולים וכהים כדי להסתיר את גופה.
היא נמנעת מקשרים חברתיים, מתכנסת בתוך עצמה, נוטה להתרגז בקלות ולפתח מצב-רוח דיכאוני.
טמפרטורת הגוף נמוכה אצלה. לעומת חבריה הבריאים היא סובלת מקור גם במזג אוויר חם. היא תמיד לבושה יותר חם מאחרות.
קיימת אי-סדירות של המחזור החודשי.
השיער יבש וחסר ברק, ובשלב מתקדם של המחלה קיימת נשירת שיער. לעומת זאת, על חלקי גוף חלקים צומחת פלומת שיער.
אצל הבולמית הירידה במשקל אינה חדה כל-כך (ולכן קשה יותר לאבחן את המחלה), אבל ניתן להבחין לעתים בחתכים על פרקי האצבעות כתוצאה מגרימת הקאות באמצעות החדרת היד לפה, ובשלב מתקדם יותר ניתן לראות גם שיניים מתפוררות.

החולה - כתבה 3

המחלה שלי ..

למרות שחשבתי שאני לא אחזור אליה, המשכתי את הטיפול אצל הרופאה - דיטאנית בקביעות.

אני נמצאת אצלה בחדר לפחות פעם בשבועיים. היא מפקחת על מה שאני אוכלת בכל יום, על הכושר שאני עושה יחד עם זה ועל הפעילויות שאסור לי לעשות. ירדתי בחודשיים בצורה קיצונית, אני לא אגיד שאני לא מרוצה מהגוף שלי אחרי שהרזתי אבל אני חושבת שבשלב מסוים המצב התדרדר.

בהתחלה רציתי להוריד רק כמה קילוגרמים, אבל לא יכולתי להפסיק! לא יכולתי להתחיל לאכול כמו שצריך.. לא יכולתי פתאום להרשות לעצמי לאכול לחם או ממתק אחרי שכ"כ הרבה זמן לא אכלתי, בעיקר בגלל שאני יודעת כמה קלוריות יש בזה. בעצם, אני יודעת כמה קלוריות יש בכל דבר בעולם הזה.. ממלפפון ועד ארטיק שוקו בננה. בזמן כ"כ קצר השלתי מעצמי את מה שרציתי, אבל אולי זה היה קצת יותר מידי ולא בצורה הנכונה. מזל שאמא שלי הייתה ערנית ולקחה אותי לדיטאנית בזמן. אולי הייתי מוצאת את עצמי באיזו מחלקה להפרעות אכילה.. חשבתי שלי זה לא יקרה אבל כנראה שזה יכול לקרות לכולן. ..כשעושים את זה בצורה לא מבוקרת ועצמאית, המצב יכול לצאת משליטה. אין בקרה. זה כנראה מה שקרה לי

כ"כ רציתי להרזות שלא שמתי לב מה קורה לגוף שלי. החולשה והעייפות לא הפריעו לי כל עוד רזיתי. גם הציונים שירדו, נראו לי שוליים לעומת העובדה שאני סוף סוף אגיע למה שחיכיתי לו כ"כ הרבה זמן - להיות רזה!

הטיפול עזר לי, הביקורת של הרופאה הצילה אותי. בהתחלה זילזלתי ואפילו שיקרתי לגבי האוכל אבל אז משהו עצר אותי.

בשיעור ספורט, לפני כמה שבועות המורה הכריחה אותי להשתתף באיזו ריצה. היא טענה שאם אני לא ארוץ יהיה לי שלילי בתעודה בחנ"ג. לא יכולתי לחשוב על זה שאני אכשל במקצוע. אפילו שזה "רק" ספורט! שאני אכשל !? שיהיה לי שלילי בתעודה ?! לא.

אז רצתי.. אחרי דקה בדיוק הרגשתי שהדופק כ"כ מהיר שהלב שלי יוצא החוצה, הרגשתי שהראש מתפוצץ מרוב כאב והגוף הולך להתפרק מרוב חולשה. הכל הסתובב לי ומה שראיתי אחר כך זה את עצמי בחדר של אחות בית הספר, הפנים רטובות והעיינים בקושי רואות. ואז נכנסה היועצת והתחילה לדבר איתי על מה שקורה איתי, על המשקל שהורדתי הזמן כ"כ קצר ועל מה שקרה לי - שהתעלפתי מרוב חולשה. נבהלתי והחלטתי שזה נגמר. שהורדתי את מה שרציתי, אבל לא בצורה טובה. ובמקום להתדרדר עוד יותר אני צריכה לקחת את עצמי בידים ולטפל בעצמי ביחד עם הדיאטנית ועם אמא.

לכל מי שקוראת את זה, ומרגישה שהיא מזדהה איתי אפילו רק קצת - אל תעשה את זה לעצמך! זה לא שווה את זה. זה לא שווה את הכאב והסבל שאת גורמת לעצמך ולסובבים אותך. זאת מחלה נוראית שאי אפשר לצאת ממנה. גם עכשיו כשאני אחרי זה, כשכבר הבנתי ולקחתי את עצמי בידים זה אף פעם לא יחזור להיות כמו פעם. אני לא מצליחה לדמיין את עצמי אוכלת גלידת שוקולד שמנה ונהנת מכל ביס מבלי להתייסר על הקלוריות שנכנסות לי לגוף. לא רואה את עצמי אוכלת ארוחת גורמה בלי להרגיש רגשות אשם אח"כ. אז אני מבוקרת עכשיו ויש עלי יותר מידי עיינים.. אבל יצאתי מזה. וניצלתי.

הרופא - כתבה 3

נעמה הגיעה לתת משקל לפני כמה שבועות.

הייתי נורא מודאגת בגלל מצבה ואפילו המלצתי להוריה על האפשרות של אישפוז.

במהלך אותה תקופה נעמה התעלפה בבית הספר במהלך שיעור ספורט ומאז החליטה לשנות את גישתה כלפי הטיפול והחלה לקחת אותו ביותר רצינות. היא נצמדה לתפריט שהבאתי לה ולא העזה לדלג על אף ארוחה.

מאז באמת היה ניתן לראות עליה (אומנם קטנה אבל עליה) במשקלה.

אני שמחה שנעמה הבינה את הסיכון ואת הנזק שהיא גרמה לגופה, ועל כך שהחליטה לדבוק בטיפול ברצינות.

הרווח כולו שלה .

רופא מומחה - כתבה 3

הטיפול בהפרעות אכילה:

חייבים לשבור את המעגל הסגור. חייבים להפסיק את ההרעבה, וחייבים לפתור את הבעיות הנפשיות אשר מביאות לידי האימה מפני האכילה והאימה מפני העלייה במשקל. הטיפול, אם כן, חייב לכלול את שני המרכיבים: התזונתי והנפשי כאחד.

הטיפול בחולה בהפרעת אכילה כולל מספר תחומים הקשורים במחלה, ודורש על-פי רוב עבודת צוות של רופא פנימי, קרדיולוג, פסיכיאטר, תרפיסט משפחתי, דיאטנית, אחות ועוד. סוגי הטיפול המקובלים בקבוצה זו הם: טיפול דיאטני מטאבולי, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, שמשתמשים בו בטיפול פרטני, קבוצתי או משפחתי וטיפול תרופתי. קיימים גם מקרים שמצריכים אשפוז.אוכלוסיות החולות במחלות של הפרעות אכילה בדרך כלל מטופלות במחלקות פסיכיאטריות, מחלקות ייחודיות להפרעות אכילה או במרפאות יום בבתי חולים ובמרפאות עירוניות.

לטיפול דיאטני מטאבולילייעוץ הדיאטני בטיפול באנורקסיה שלוש מטרות עיקריות: הראשונה היא לפקח על מצבה הגופני של החולה ולבקר אותו על מנת לאתר סימנים העלולים להגיע עד לנזקים בלתי הפיכים או לסיבוכי מוות. השנייה היא להגדיל בהדרגה את מספר הקלוריות בדיאטה של האנורקטית. והשלישית היא להקנות לחולה הרגלי אכילה נכונים כמו: הגדלת היקף הארוחות ומספרן.מומלץ לשלב טיפול דיאטני מטאבולי עם טיפול פסיכולוגי. כך שהטיפול הדיאטני המטאבולי תורם לפסיכולוג ומשחרר אותו מהמעקב אחרי הסימנים הגופניים של החולה ומאפשר לו להתפנות יותר לטיפול הפסיכולוגי.