החולה - כתבה 3

המחלה שלי ..

למרות שחשבתי שאני לא אחזור אליה, המשכתי את הטיפול אצל הרופאה - דיטאנית בקביעות.

אני נמצאת אצלה בחדר לפחות פעם בשבועיים. היא מפקחת על מה שאני אוכלת בכל יום, על הכושר שאני עושה יחד עם זה ועל הפעילויות שאסור לי לעשות. ירדתי בחודשיים בצורה קיצונית, אני לא אגיד שאני לא מרוצה מהגוף שלי אחרי שהרזתי אבל אני חושבת שבשלב מסוים המצב התדרדר.

בהתחלה רציתי להוריד רק כמה קילוגרמים, אבל לא יכולתי להפסיק! לא יכולתי להתחיל לאכול כמו שצריך.. לא יכולתי פתאום להרשות לעצמי לאכול לחם או ממתק אחרי שכ"כ הרבה זמן לא אכלתי, בעיקר בגלל שאני יודעת כמה קלוריות יש בזה. בעצם, אני יודעת כמה קלוריות יש בכל דבר בעולם הזה.. ממלפפון ועד ארטיק שוקו בננה. בזמן כ"כ קצר השלתי מעצמי את מה שרציתי, אבל אולי זה היה קצת יותר מידי ולא בצורה הנכונה. מזל שאמא שלי הייתה ערנית ולקחה אותי לדיטאנית בזמן. אולי הייתי מוצאת את עצמי באיזו מחלקה להפרעות אכילה.. חשבתי שלי זה לא יקרה אבל כנראה שזה יכול לקרות לכולן. ..כשעושים את זה בצורה לא מבוקרת ועצמאית, המצב יכול לצאת משליטה. אין בקרה. זה כנראה מה שקרה לי

כ"כ רציתי להרזות שלא שמתי לב מה קורה לגוף שלי. החולשה והעייפות לא הפריעו לי כל עוד רזיתי. גם הציונים שירדו, נראו לי שוליים לעומת העובדה שאני סוף סוף אגיע למה שחיכיתי לו כ"כ הרבה זמן - להיות רזה!

הטיפול עזר לי, הביקורת של הרופאה הצילה אותי. בהתחלה זילזלתי ואפילו שיקרתי לגבי האוכל אבל אז משהו עצר אותי.

בשיעור ספורט, לפני כמה שבועות המורה הכריחה אותי להשתתף באיזו ריצה. היא טענה שאם אני לא ארוץ יהיה לי שלילי בתעודה בחנ"ג. לא יכולתי לחשוב על זה שאני אכשל במקצוע. אפילו שזה "רק" ספורט! שאני אכשל !? שיהיה לי שלילי בתעודה ?! לא.

אז רצתי.. אחרי דקה בדיוק הרגשתי שהדופק כ"כ מהיר שהלב שלי יוצא החוצה, הרגשתי שהראש מתפוצץ מרוב כאב והגוף הולך להתפרק מרוב חולשה. הכל הסתובב לי ומה שראיתי אחר כך זה את עצמי בחדר של אחות בית הספר, הפנים רטובות והעיינים בקושי רואות. ואז נכנסה היועצת והתחילה לדבר איתי על מה שקורה איתי, על המשקל שהורדתי הזמן כ"כ קצר ועל מה שקרה לי - שהתעלפתי מרוב חולשה. נבהלתי והחלטתי שזה נגמר. שהורדתי את מה שרציתי, אבל לא בצורה טובה. ובמקום להתדרדר עוד יותר אני צריכה לקחת את עצמי בידים ולטפל בעצמי ביחד עם הדיאטנית ועם אמא.

לכל מי שקוראת את זה, ומרגישה שהיא מזדהה איתי אפילו רק קצת - אל תעשה את זה לעצמך! זה לא שווה את זה. זה לא שווה את הכאב והסבל שאת גורמת לעצמך ולסובבים אותך. זאת מחלה נוראית שאי אפשר לצאת ממנה. גם עכשיו כשאני אחרי זה, כשכבר הבנתי ולקחתי את עצמי בידים זה אף פעם לא יחזור להיות כמו פעם. אני לא מצליחה לדמיין את עצמי אוכלת גלידת שוקולד שמנה ונהנת מכל ביס מבלי להתייסר על הקלוריות שנכנסות לי לגוף. לא רואה את עצמי אוכלת ארוחת גורמה בלי להרגיש רגשות אשם אח"כ. אז אני מבוקרת עכשיו ויש עלי יותר מידי עיינים.. אבל יצאתי מזה. וניצלתי.

הרופא - כתבה 3

נעמה הגיעה לתת משקל לפני כמה שבועות.

הייתי נורא מודאגת בגלל מצבה ואפילו המלצתי להוריה על האפשרות של אישפוז.

במהלך אותה תקופה נעמה התעלפה בבית הספר במהלך שיעור ספורט ומאז החליטה לשנות את גישתה כלפי הטיפול והחלה לקחת אותו ביותר רצינות. היא נצמדה לתפריט שהבאתי לה ולא העזה לדלג על אף ארוחה.

מאז באמת היה ניתן לראות עליה (אומנם קטנה אבל עליה) במשקלה.

אני שמחה שנעמה הבינה את הסיכון ואת הנזק שהיא גרמה לגופה, ועל כך שהחליטה לדבוק בטיפול ברצינות.

הרווח כולו שלה .

רופא מומחה - כתבה 3

הטיפול בהפרעות אכילה:

חייבים לשבור את המעגל הסגור. חייבים להפסיק את ההרעבה, וחייבים לפתור את הבעיות הנפשיות אשר מביאות לידי האימה מפני האכילה והאימה מפני העלייה במשקל. הטיפול, אם כן, חייב לכלול את שני המרכיבים: התזונתי והנפשי כאחד.

הטיפול בחולה בהפרעת אכילה כולל מספר תחומים הקשורים במחלה, ודורש על-פי רוב עבודת צוות של רופא פנימי, קרדיולוג, פסיכיאטר, תרפיסט משפחתי, דיאטנית, אחות ועוד. סוגי הטיפול המקובלים בקבוצה זו הם: טיפול דיאטני מטאבולי, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, שמשתמשים בו בטיפול פרטני, קבוצתי או משפחתי וטיפול תרופתי. קיימים גם מקרים שמצריכים אשפוז.אוכלוסיות החולות במחלות של הפרעות אכילה בדרך כלל מטופלות במחלקות פסיכיאטריות, מחלקות ייחודיות להפרעות אכילה או במרפאות יום בבתי חולים ובמרפאות עירוניות.

לטיפול דיאטני מטאבולילייעוץ הדיאטני בטיפול באנורקסיה שלוש מטרות עיקריות: הראשונה היא לפקח על מצבה הגופני של החולה ולבקר אותו על מנת לאתר סימנים העלולים להגיע עד לנזקים בלתי הפיכים או לסיבוכי מוות. השנייה היא להגדיל בהדרגה את מספר הקלוריות בדיאטה של האנורקטית. והשלישית היא להקנות לחולה הרגלי אכילה נכונים כמו: הגדלת היקף הארוחות ומספרן.מומלץ לשלב טיפול דיאטני מטאבולי עם טיפול פסיכולוגי. כך שהטיפול הדיאטני המטאבולי תורם לפסיכולוג ומשחרר אותו מהמעקב אחרי הסימנים הגופניים של החולה ומאפשר לו להתפנות יותר לטיפול הפסיכולוגי.