ביבליוגרפיה

הספריה הוירטואלית של מטח :

http://lib.cet.ac.il/Pages/sub.asp?kwd=6137

ויקיפדיה :

http://he.wikipedia.org/wiki/הפרעת_אכילה

טיפול באנורקסיה :

http://counseling.edu.haifa.ac.il/2005/eating-disorders/anoryxia%20treatment.htm

סהר - סיוע והקשבה ברשת :

http://www.sahar.org.il/eating_disorder.asp

קישורים לבלוגים אחרים

: סכרת

http://saceret22.blogspot.com/

: המופיליה

http://hemophilia123.blogspot.com/

: אולקוס

http://ron-shimon.blogspot.com

: אסטמה

http://risali-astma.blogspot.com/

: כרסת - צליאק

http://careset.blogspot.com/

: סכרת מבוגרים

http://saceret.blogspot.com/

: ריאות

http://ran-orr-shawn.blogspot.com/

: ציסטיק פיברוזיס

http://cfpro.blogspot.com/

: אנורקסיה

http://anorex-project.blogspot.com/

: אנורקסיה

http://gon2.blogspot.com/

החולה - כתבה 1

קוראים לי נעמה ואני לומדת בכיתה י', המעבר לתיכון הלחיץ אותי וגרם לי לחששות מהילדים שאני אפגוש, מהמורים, מהציונים, מאיך שהילדים בשכבות הבוגרות יסתכלו עליי..

אני לא אוהבת איך שאני נראית, אני מרגישה שמנה ואני מתביישת ללכת עם החולצות הצמודות של בית הספר אלה שכולן הולכות איתן. אני צריכה לקנות את החולצות הרחבות של הבנים כדי להרגיש בנוח. אני רוצה להוריד את השומנים המגעילים האלה מהגוף שלי כדי שאני אוכל להסתכל על עצמי בכלל במראה. נמאס לי והחלטתי לעשות את זה הכי מהר שאפשר.

כל הדוגמניות האלה בערוץ האופנה - כמה שהן יפות, כמה שהן רזות, איזה כיף להן שהן לא צריכות לעשות כלום בשביל להיות כאלה רזות. הלוואי והייתי הולכת כמוהן על המסלול ומרגישה כ"כ טוב עם עצמי.

גם החברות שלי, שאני אוהבת להיות איתן - יש להן גוף כ"כ יפה שזה גורם לי לקנא ואני אוכלת את עצמי מבפנים ומתביישת להסתובב איתן. בזמן האחרון אני מעדיפה להישאר בבית מאשר לצאת איתן ולהרגיש שמנה כ"כ לידן.

לפני חודשיים הפסקתי לאכול פחמימות. יותר מידי קלוריות בשביל גוף שלא זקוק להן..

אני משתדלת למלא את עצמי במים כדי לא להיות רעבה. לא אהבתי את התוצאות אחרי חודש, לא ירדתי מספיק ורציתי עוד ועוד.. אז החלטתי לדלג על ארוחת הבוקר. אמא הייתה מכינה לי סנדוויץ' לבית - ספר אבל אני הייתי זורקת אותי לפח בלי שהיא תדע. בשבועיים האחרונים אני מעדיפה לדלג גם על ארוחת ערב, וללכת לישון מוקדם כי אני מרגישה עייפה ומותשת. לפני השינה אני אוכלת פרי, לא יותר מזה.

אמא התחילה לשאול שאלות על הרגלי האכילה שלי כי היא שמה לב שרזיתי, שנהייתי עייפה מידי עד כדי כך שאין לי כוח ללמוד למבחנים אפילו שנורא חשוב לי להצליח. היא לא מבינה שיותר חשוב לי להיות רזה !

הפסקתי להשתתף בשיעורי ספורט, זה מתיש אותי.. זה קשה לי ואין לי כוח. אנשים שואלים אבל אני אומרת שסתם לא ישנתי טוב בלילה.

אני עדיין לא מרוצה, אני רוצה להרזות רק עוד כמה קילוגרמים. שמעתי על האנורקסיה ולמה שזה גורם אבל לי זה לא ייקרה! אני רק רוצה קצת להרזות ואז אני אוכל לאכול מה שארצה..

אמא רוצה שאני אלך לעשות בדיקות ואני יודעת שהיא מתחילה להתייעץ עם חברות ואנשים אחרים, היא מפחדת?

היא חושבת שזה לא טוב מה שאני עושה? אם כן, למה ? רק ביקשתי להיות רזה . מה רע בזה ?

הרופא - כתבה 1

ד"ר גילת אנקורי, דיאטנית מוסמכת במקצועי. לפני כחודש קיבלתי טלפון מאמא מודאגת החוששת לבתה נעמה, שלטענתה שינתה את הרגלי האכילה שלה בזמן האחרון .. מקרה זה אינו חדש ושכיח במיוחד בגילה של נעמה .

נעמה הגיעה אליי חרוצה בדעתה כי מה שהיא עושה אינו פוגע בה אך מתפקידי היה להסביר לה על ההשפעות הנגרמות בעקבות שינוי הרגלי האכילה שלה בצורה דרסטית שכזאת. ועוד, רציתי להבין מדוע החליטה נעמה להוריד במשקלה. לעתים קרובות הדבר נובע מחוסר ביטחון ומחוסר אהבה עצמית לגוף ומודעות קיצונית לבנות המופיעות כיום בקטלוגים ובמגזינים שבנות גילה מעינות בהם. תחילה מדדתי את משקלה וגובהה של נעמה. הבי-אמ-איי של נעמה היה נמוך מהרגיל- 17. המצב אינו קיצוני אך חובה להעלות במשקל, נעמה לא תוכל להמשיך באכילת הקלוריות המועטות שהיא מכניסה לגופה. אני חייבת להתחיל לפקח על סדר היום המזוני שלה כדי שמשקלה לא יתדרדר. לנעמה יש מזל שאמה התקשרה בזמן.. המון בנות כיום מגיעות למצבים לא נעימים ונשלחות למחלקות טיפול נפשי ופיזי לאחר שהתדרדרו למחלת האנורקסיה.. כשנעמה הגיעה אליי היא נראתה מותשת ועייפה. למרות שדיברתי על הסיכונים והפגיעה שנעמה יכולה לעשות לעצמה הרגשתי כי היא אינה מקשיבה ומתייחסת ברצינות למה שסמכותי פוקדת אותי ליידע אותה. אני מקווה שנעמה תביע רצון לשתף איתי פעולה, להגיע לפגישות אחרת אצטרך לדווח למשרד הבריאות האחראי על תיקה האישי של נעמה, מה שיפגע כנראה בעתידה בצבא, בעבודה וכו' ..

רופא מומחה- כתבה 1

הפרעת אכילה היא הפרעה נפשית המתבטאת באכילה בלתי-סדירה הגורמת לנזקים גופניים.
להפרעות אכילה השפעה ניכרת על כל תחומי החיים - החל מבעיות פיזיות, רגשיות ועד בעיות רוחניות ונפשיות. בחקר הפרעות האכילה רב הנסתר על הגלוי, אולם ידוע זה מכבר שבעיות אכילה הן בעיות מתדרדרות והולכות והן טומנות בחובן גם סכנת מוות.
על פי נתונים של שרות הבריאות הציבורי בארה"ב, למעלה מ-70 מיליון איש ואישה ברחבי העולם סובלים מבעיות אכילה והפרעות אכילה. במהלך מחזור חיים של אדם, העריך השירות שכ-50 אלף איש ימותו כפועל יוצא של הפרעת אכילה.
הפרעות אכילה תוקפות ללא הבחנה בין מין, צבע או מעמד. הפרעות אכילה נפוצות בכל שכבות הגיל, והטווח המוגדר כבעייתי נע בין 12 ל-81 שנים. בעבר, נטען בתוקף כי הפרעת אכילה קשורה באופן ישיר באוכל. כיום יודעים המומחים שישנם עוד לא מעט פרמטרים במשוואה שמביאה בסופו של דבר ליצירת הפרעת אכילה: פחד, אשמה, תשומת לב, ילדותיות ועוד.
מבין מגוון הפרעות האכילה הרבות הקיימות, בולטות ביותר שתי המחלות הנחשבות גם כקשות ביותר:

אנורקסיה נרבוזה , (בעברית: צַיְמָנוּת), היא הפרעת אכילה הגורמת לאובדן משקל משמעותי. המונח אנורקסיה (אובדן תאבון) מקורו לא להושיט יד (לאוכל). הלוקים באנורקסיה חוששים מהשמנה ובשל כך הופכים לרזים באופן קיצוני. תסמונת השונה מהאנורקסיה אך דומה לה היא הבולימיה.
מאז 1976 מוכרת האנורקסיה כאחת ממחלות הנפש המסוכנות ביותר: היא עלולה להיות קטלנית בחמישית מהמקרים. איבוד המשקל כרוך בהפסקת הווסת (אצל נשים), בפגיעות מוגברת של המערכת החיסונית, בנטייה להתקפי לב וב"בריחת" סידן.
במישור הנפשי מכחישים הסובל מאנורקסיה את היותם חולים, וסבורים שהם עדיין שמנים מדי. חישובים אובססיביים של כמות הקלוריות שצרך החולה הופכים למרכז חייו. פעילות בכושר גופני, שנחשבת לרצויה כשלעצמה, עלולה אף היא להפוך לאובססיה.
אחוז אחד בערך מהאוכלוסייה חולים באנורקסיה, ושכיחותה בקרב נשים גבוהה פי עשרים מאשר בקרב גברים. חולת האנורקסיה האופיינית היא נערה בשנות העשרה לחייה, אך נראה שגם ילדים קטנים עלולים ללקות במחלה. משקל הנמוך מ-85% המשקל הנורמלי הכרחי להגדרת אנורקסיה, אך רבים מהאנורקסים מאבדים משקל בשיעור חד הרבה יותר.
השכיחות של האנורקסיה גדלה מאוד בעולם המערבי במהלך המאה ה-20. יש המניחים כי עלייה זאת קשורה למושגי היופי המודרניים שהקצינו במהלך המאה ה-20 ומבליטים ומאדירים את הרזון כאידאל.
עלייתה של תרבות המבליטה את מיניות האישה ואת היותו של גופה השדוף אובייקט לתשוקה מינית גורמת לכך שתפיסה זו מופנמת על ידי נשים ומביאה לערעור בטחונן העצמי, לחרדות, לדיכאון ולהתנהגות כפייתית בנוגע למזון ולאכילה. מחקרים הראו שתפיסת העצמי כאובייקט מיני קשורה, מלבד הפרעות האכילה שהיא מעוררת, גם לפגיעה ביכולות המנטליות.
לפי אחת ההשערות האנורקסיה קשורה לבעיות בתפקוד ההיפותלמוס, האחראי על תחושת הרעב. במישור הלא פיזיולוגי הועלתה טענה שלפיה בנות למשפחות לא חמות המדגישות פרפקציוניזם מהוות קבוצת סיכון להפרעה.

------------------------------------------------------------------------------------------------

הבולימיה היא מחלה תזונתית – החולה צורך כמויות אוכל גדולות בזמן קצר ולאחר מכן הוא רוצה להפחית את משקל הגוף לכן הוא משתמש בפעולות שונות למשל הקאה. החולה משקיע זמן רב וחשיבה במראה החיצוני שלו מול מראה ומול אנשים באופן אובססיבי- התנהגויות כאלה צריכות להיות לפחות פעמיים בשבוע במשך לפחות שלושה חודשים. אך צריך לקחת בחשבון שזוהי התנהגות רגילה אצל החולה, לא ארוחות משפחתיות, חגיגות, צום, ואכילת מזון רב בזמן קצר.
בדרך כלל חולי הבולמיה מתביישים בסגנון אכילתם אך אינם מסוגלים לרסן אותו ולכן הם מנסים להסוות אותו באופנים שונים כמו חלוקת האוכל למספר ארוחות רצופות במספר מקומות וכך אדם זר מסוים נחשף רק לארוחה אחת של החולה הבולימית. בדרך כלל אכילת המזון היא מהירה ביותר ונפסקת רק כשהחולה חשה רע ו"מפוצצת מאוכל" ומקבלת תחושת כאב בטן. חשוב לזכור שבבולימיה אין קשר בין תחושת רעב לבין בולמוס האכילה. לעתים תוקף בולמוס אוכל את החולה ללא כל תחושת רעב ומצבים רגועים ללא פעילות או אפילו חשיבה על אוכל עשוי לעורר התקף חדש.
הבולימיה תוקפת את החולה לאחר דיאטה חריפה, דיכאון זמני, אובססיה לדימוי הגוף, משקלו וצורתו. יכולת שליטת החולה על עצמו נמוכה מאוד ולכן הוא מתעוררות אצלו מחשבות על השליטה שלו, כוח רצונו כלפי עצמו וכלפי הסביבה.
באופן רגעי אחרי ההקאה קיימת תחושת הקלה פיזיולוגית. חלק מהחולים מתמכרים לתחושת ההקלה הפיזית אולם התחושה נעלמת ומוחלפת בפחד מעלייה במשקל. כך עשויה להתרחש התמכרות להקאה אפילו במצבים של אכילת כמויות אוכל קטנות. בתחילה צריך החולה להשתמש באמצעים שונים לגרות את ההקאה (אצבע, עט וכדומה) אולם לאחר תקופה קצרה יחסית נלמד הרפלקס ואז תתרחש הקאה בהתאם לרצון החולה בלבד ללא צורך באביזרי עזר. לעתים יש שימוש גם במשלשלים, תרופות משתנות, דיאטות חריפות, צום או בפעילות גופנית אינטנסיבית בניסיון לרדת במשקל או לפתור את החרדה מעליה במשקל.
לעתים קרובות החולה לא אוהב או מעריך עצמו. הערכתו העצמית ירודה, דימויו העצמי ירוד, קיים אצלו תסכול רב יחד עם תחושת חוסר יכולת לשלוט ברצונותיו ובמעשיו וקיימת אצלו חשיבות עליונה לצורתו החיצונית ומשקלו.
חשוב: חולי הבולימיה נמצאים בדרך כלל בטווח משקל נורמלי לגילן ולגובהן. ההקאות המרובות משנות אצלן את הרכב הדם, האלקטרוליטים ומשטר הנוזלים בגוף, יוצרות בעיות שיניים שונות, אי סדירות במחזור החודשי יחד עם בעיות הורמונאליות שונות כמו גם שינויים בפעילותו הסדירה של הלב, הכליות והמוח.
לעתים קרובות ניתן למצוא בעברה של החולה הבולימית סימנים המעידים על בעיות שונות בסגנון ובהרגלי האכילה שלו שהיו אצלו לפני התחלת בולמוסי האכילה.

החולה - כתבה 2

הטיפול ..

אמא התעקשה שאלך לדיאטנית, להתייעץ איתה. לאחר שכנועים וריבים רבים החלטתי ללכת, אני יודעת שלא אקשיב לה במילא אבל אני אעשה את זה בשביל אמא, שתפסיק ללחוץ ולדאוג.

נכנסתי לחדר, קודם כל היא רצתה שאשקל. לא הסתכלתי בכלל על המשקל, פחדתי ממה שאראה והעדפתי לא לדעת. ביקשתי ממנה שלא תגיד לי. היא מדדה גם את הגובה ועשתה איזה חישוב מוזר של הגובה והמשקל.

בי-אמ-איי היא קראה לזה.

ואז היא התחילה לשאול שאלות. מה אני אוכלת, ממתי הפסקתי לאכול פחמימות, למה החלטתי לרדת במשקל וכו'..

הסברתי לה, אבל די בזלזול. לא התעמקתי באמת בסיבה שבה אני רוצה להוריד במשקל.. אמרתי לה שאני סתם עושה כושר ורוצה גוף נחמד. אם היא תדע שאני רוצה להרזות כ"כ הרבה היא תדאיג את אמא. סיפרתי לה שהפסקתי לאכול פחמימות כי הן סתם ממלאות אותי ומורידות לי את התיאבון מדברים אחרים. היא התחילה לדבר על לאן שזה יכול להתגלגל, סיפרה לי על כל הבנות האנורקסיות, על איך שהן מגיעות לאשפוז ובתי חולים. הרגשתי כאילו היא מנסה להגעיל אותי, או אפילו לאיים עליי.

לא לקח יותר מדי זמן עד שהפסקתי להקשיב, ורק הנהנתי עם הראש. שתחשוב שאני מקשיבה ומבינה על מה היא מדברת. אבל האמת היא- שבמילא לי זה לא יקרה ואני לא קרובה למצב הזה. למה בכלל הלכתי אליה? טוב. לפחות אמא עכשיו תהיה רגועה.

היא רוצה שאני אתחיל טיפול קבוע אצלה, שאני אכין מחברת וארשום לה מה אני אוכלת בכל יום.. איזה שטויות! היא רוצה לפקח עלי? מה איכפת לה בכלל?

אני ארשום, שיהיה.

הרופא - כתבה 2

זה כבר מספר שבועות שנעמה מגיעה אליי לבדיקה כל שבועיים.

אני שוקלת אותה ובודקת את המחברת בה היא מתבקשת לרשום את כל מה שהיא אוכלת ושותה במהלך השבועיים.נתתי לנעמה תפריט מגוון המכיל את כל אבות המזון כולל פחמימות, שהיא נמנעה מלאכול אותם בטענה שהן גומרות לה לתחושת שובע.

אומנם נעמה משתפת פעולה ומגיעה לפגישות אך אני חוששת שהיא אינה לוקחת חלק בתהליך הזה ומקדישה את כל כולה . אני אפילו חוששת שהיא כותבת סתם במחברת ולא באמת את מה שהיא אוכלת במהלך היום.

כיוון שאם היא הייתה עומדת בתפריט שנתתי לה היה ניתן לראות כבר שיפור במצבה, וכרגע יש רק התדרדרות.

אני מקווה שהיא תפנים ותבין שזה רק לטובתה, ובמידה וזה לא ייקרה נצטרך לנקוט באמצעים אחרים.

בנוסף, אני מנסה לדבר כמה שיותר עם נעמה ולגרום לה להבין שאין צורך בהורדת משקל במצבה. חשוב להעלות את הביטחון העצמי ולמנוע את תחושת הסלידה העצמית מהגוף. נעמה לא אוהבת את המראה שלה וחשוב לי לגרום לה להבין באמת שהיא אינה זקוקה להפחתה בקלוריות. אני מנהלת שיחות גם עם הוריה של נעמה. חשוב לי להבהיר להם כי הסביבה הקרובה במצב רגיש זה היא המשמעותית ביותר. חשוב שההורים והחברים הקרובים יהיו מודעים למצבה של נעמה ויהיו ערניים לתפקודה הכללי..

חשוב לשמור כי התפיסה לגבי האוכל שנעמה פיתחה לא תשפיע או תהיה מושפעת מהסובבים אותה ולא תגרום להתדרדרות נוספת במצבה.